מחייה 13
הוא המשקה המושלם למועדונים, חופים ומסיבות! עם שילוב של מיצים מפירות טריים, אניס ו-13% אלכוהול, הוא קליל, פירותי ומרענן. המשקה הזה זורם נהדר עם נענע, לימון או קרח, ומבטיח חיוך בלתי נמנע בכל לגימה. הפשטות והייחודיות שלו הפכו אותו ללהיט בזמן קצר. תנו לו לזרום ותיהנו מהאווירה!
קיאנטי
כולנו מכירים את היין האיטלקי האדום, הקיאנטי, הידוע לעתים כיין התרנגול השחור; יין עשיר בטעמו ובהיסטוריה שלו. מקורו בטוסקנה, בגבעות בין סיינה לפירנצה, אזור הידוע כ”הרי קיאנטי”. בשנת 1716 הדוכס הגדול של טוסקנה, קוזימו השלישי דה מדיצ’י הגדיר את האזור ההררי כתחום גידול היין הראשון בהיסטוריה.
ב-1996 קיבל היין את תקנות ה-D.O.C.G, קטגוריית בקרת האיכות הגבוהה ביותר הניתנת ליינות באיטליה. הקיאנטי מבוסס ברובו על ענב הסנג’ובזה (לפי תקנות ה-D.O.C.G המחייבות לפחות 80%), אך לעיתים נוספים עד כ-10% ענבי יין לבנים מאלווזיה ו/או טרביאנו כדי להוסיף מעט ארומות וטעמי פרי עץ. שאר הבלנד עלול להכיל ענבים אדומים מקומיים (קנאיולו ו/או קולורינו).
אגדת התרנגול השחור
סמל הגאלו נרו (The Gallo Nero) הינו סמל חשוב ליצרני קיאנטי קלאסיקו. הסמל שנמצא על צוואר הבקבוק נועד להבדיל בין יינות קיאנטי קלאסיקו אשר מקורם באזור Chianti Classico, לבין שאר אזורי טוסקנה.
האגדה מספרת שבימי הביניים, לאחר שנים של מלחמה בין הרפובליקה של פירנצה סיינה על השליטה באזור קיאנטי,
שתי הרפובליקות החליטו לשים קץ למלחמה ולהסדיר את הגבולות ביניהן באמצעות תחרות יוצאת דופן: שתי הרפובליקות קבעו מועד לתחרות במהלכה שני אבירים המייצגים את עיר הולדתם ירכבו במירוץ שייפתח עם קריאת הבוקר של התרנגול, עד לנקודת מפגש שם יקבע הגבול של שטח הקיאנטי.
הרפובליקה של סיינה בחרה בתרנגול לבן כדי להעיר את האביר עם עלות השחר. בימים שקדמו לאירוע התייחסו לתרנגול הלבן בכל הנוחות האפשרית והאכילו אותו היטב. הפלורנטינים בחרו דווקא בתרנגול שחור, שהוכנס לכלוב לא נוח והורעב במשך כמה ימים.
ביום המרוץ התרנגול השחור של הפלורנטינים, אחרי חוויות הכליאה וההרעבה הקשות, החל לקרקר לפני עלות השחר וכך נתן לאביר הפלורנטיני יתרון משמעותי של כמה שעות.
לעומת זאת, התרנגול של סיינה שניזון היטב והיה נינוח ושמח, התעורר זמן רב אחרי עלות השחר – ובעקבותיו האביר.כך נפגשו האבירים קילומטרים ספורים מחוץ לסיינה, קרוב לאזור פונטרוטולי, שם נקבע הגבול בין שתי הרפובליקות.
טעמו של הקיאנטי
צבעו של היין אדום כהה וטעמיו יכולים להשתנות בהתאם לסגנון שבחר יצרן היין, בדרך כלל בין טעמי פרי וטעמים אדמתיים.
כמובן שכל יצרן קיאנטי שואף להרכב טעמים ייחודי, אך יחד עם זאת טעמי ענבי הסנג’ובזה מאופיינים בתווי דובדבן, תות, עשבי תיבול, עגבניות ולעתים מעט תווי עשן.
הקיאנטי מאופיין בגוף בינוני, בעל טאנינים מורגשים, וחמיצות בינונית עד גבוהה.
הוא חייב להכיל לפחות 11.5 אחוזי אלכוהול לפי התקן ויכול להגיע עד 13 אחוזים (לדוגמא קיאנטי קלאסיקו, קיאנטי קלאסיקו גראן סלציונה).
מומלץ להגשה בטמפרטורת החדר. מצוין לצד מנות עם חומציות גבוהה,
למשל פסטה ברוטב רוזה או עם רטבים אדומים עשירים, בשר טלה, ואף יש הנוהגים לשלב קיאנטי עם פיצה קלאסית.
יין קיאנטי בהמלצתנו
כששואלים אותנו “איזה קיאנטי כדאי לי לקנות?” תשובתנו תמיד תהיה לה קאצ’יטורה קיאנטי: יין מעולה, ונהדר בתור יין שולחני או לערב שקט; וכמובן – D.O.C.G. עשיר בטעמי פירות אדומים ובראשם דובדבן, עם דגש מובהק של תווי פטל. אדמתי מעט עם טעם עץ אלון מורגש. גוף בינוני, מורכב ואלגנטי, סיומת ארוכה של מעט קרמל וטבק. 12.5 אחוזי אלכוהול. עיצוב אלגנטי קלאסי האופייני לאזור טוסקנה.
תמורה נהדרת למחיר, משתלב מעולה בארוחות עם רטבים עשירים ועמוקים, עם מנות עוף והודו, ומנות איטלקיות קלאסיות.
מקורות הוויסקי היפני
לוויסקי היפני היסטוריה עשירה שמקורה בסוף המאה ה-19, עם ייצור תעשייתי שתחילתו בשנות ה-20 של המאה העשרים, עת היזם בעל החזון שינג’ירו טורי הקים את מזקקת הוויסקי הראשונה ביפן. כשהוא שואב השראה משיטות ייצור וויסקי סקוטי, טורי רצה ליצור טעם ייחודי ומעודן שיגלם את מהות האמנות היפנית.
למרות הספקנות הראשונית מצד קהילת הוויסקי, המזקקים היפניים התמידו ושיפרו את מיומנותם ומלאכתם במשך עשרות שנים. בסופו של דבר, המסירות שלהם השתלמה כשהוויסקי היפני החל לזכות בהערכה בינלאומית בזכות האיכות יוצאת הדופן ופרופילי הטעם המובהקים שלו. מזקקות כמו ימאזקי וניקה עלו לגדולה במהרה, וקיבעו את מעמדה של יפן כמעצמה בתעשיית הוויסקי העולמית.
מה שמייחד את הוויסקי היפני זו ההקפדה על הפרטים הקטנים והשילוב של חדשנות עם מסורת. מזקקות ביפן משלבות לעתים קרובות טכניקות עתיקות ומוכחות עם טכנולוגיה חדשנית כדי ליצור משקאות חריפים מורכבים. המיזוג ההרמוני הזה מביא לוויסקי המציע חוויה חושית שאין כמותה.
כיצד מיוצר וויסקי?
בסקוטלנד יצרני הוויסקי משתמשים בסגנונות שונים, אך הבסיס המסורתי הינו יסוד מוביל בהכנת וויסקי סקוטי משובח, או במשמעות שמו המקורי בקלטית עתיקה – “מי החיים”.
תחילה בוחרים בשעורה באיכות הטובה ביותר. לאחר מכן משרים אותה במיכלי מים למשך מספר ימים. אחרי סיום התהליך הראשוני מרוקנים את המים ולאחר ייבוש מניחים לשעורה לנבוט. תהליך ההנבטה עשוי להימשך 8 עד 14 ימים. בתקופת הנביטה פועלים אנזימים שהופכים את העמילן לסוכר, ולאחר 6 עד 7 ימי נביטה השעורה הופכת ללתת ירוק ומועברת לתנור לייבוש. החום עוצר את הנביטה, אך לא עולה על 70 מעלות כדי לשמר את האנזימים.
בשלב הבא הלתת המיובשת נטחנת לקמח או לגרגירים ומעורבבת במים חמים בשלושה שלבי התחממות, כשבשלב הראשון טמפרטורת המים היא כ-67 מעלות ועולה בשלב כמעט עד רתיחה.
איכות המים קריטית לתהליך הזיקוק; המים, שמקורם בנהרות הסובבים את המזקקה, מעורבבים עם התמיסה לכדי נוזל מתקתק הנקרא “וורט”. את ה”וורט” מצננים ל-20 מעלות, מוסיפים את השמרים ואז מתחיל תהליך התסיסה. התסיסה אורכת כיומיים, לאחריהם התסיסה דועכת. תכולת האלכוהול של התמיסה היא 6-8 אחוזים.
כעת מגיע הזמן לדוד הזיקוק. צורת סיר הזיקוק משפיעה על אופיו של הוויסקי, וכל מזקקה מתחזקת את דודי הזיקוק שלה בקפידה ולאורך שנים. בתהליך הזיקוק הסיר (סטילס) מחומם כמעט עד נקודת רתיחה והאלכוהול מתחיל להתאדות. אדי האלכוהול עוברים דרך צינור הצוואר עד שהם מגיעים אל המעבה, או ה”תולעת”, שהיא למעשה סליל נחושת גדול השקוע במים זורמים קרים בו האדים מתעבים לנוזל.
כעת מתבצע זיקוק נוסף אחרי שתכולת הזיקוק הקודם נשטפת כדי להפריד את האלכוהול מהמים, השמרים ושיירים נוספים. כתוצאה מכך, התזקיק שנוצר מכיל כ-20 אחוזי אלכוהול ועובר לסיר לזיקוק שני. מרכז התמיסה נוצר אלכוהול בחוזק של כ-68 אחוזים והוא נאסף ונשמר בקפידה לצורך בקרת איכות. בסוף התהליך הנוזל השקוף, בעל כ-63 אחוזי אלכוהול, נאסף לחביות עץ ומתחיל תהליך היישון.
ייצור וויסקי סקוטי הוא תהליך ארוך וקפדני ביותר, שבסופו נוצר המשקה הידוע והאהוב ברחבי העולם.
הדרך היפנית
ביפן, כמובן, שומרים על המסורתיות הסקוטית של הכנת וויסקי, אך הרבה מזקקות מוסיפות סגנון ייחודי להן. אחת המזקקות האלו שזכתה בעשרות פרסים היא לא אחרת מימאזקי, מבית סנטורי, מייסודו של שינג’ירו טורי מיודענו. הצלחתה נובעת מתהליך הייצור הקפדני, תוך שילוב האקלים הייחודי למיקום המזקקה בליבו של עמק מעורפל בין הר טנוזאן להר אוטוקויאמה, בנקודת מפגש של שלושה נהרות. רבים מאמינים כי המים במקום זה הם הרכים ביותר בכל רחבי יפן. כמובן שלאיכות המים חשיבות גבוהה מאוד בתהליך ייצור הוויסקי, ולפיכך הסברה היא שבזכות רכות המים במדינה טעמי הוויסקי המקומי עדינים וייחודיים.
וויסקי הדגל של המזקקה, ימאזקי 12 הוכרז והוצע לשיווק לראשונה בשנת 1984, ומאז זכה בעשרות פרסים,האחרון בהם מדליית זהב בתחרות האלכוהול הבינלאומית לשנת 2023. זהו וויסקי עשיר ומורכב עם סיומת ארוכה ומאוזנת.
טעמיו עמוקים וכל השותה אותו עשוי להבחין בתווי טעמים מגוונים, לרבות: תבליני חורף, תפוח צלוי, מעט תווי שוקולד, ענבים ירוקים, דובדבן מיובש, דבש ומעט פירות טרופיים. ניחוח ארומטי בעל תווים פרחוניים, מעט וניל, אגוזים, לימון ואפרסק. מרקם קרמי וגוף נהדר שמתחברים לסיומת חלקה ומחממת, בעלת מעט תווי קרמל, קינמון ועץ אלון. ימאזקי 12 הוא וויסקי נהדר עבור היכרות עם הסגנון היפני, ויחד עם זאת מורכב לחובבי וויסקי מנוסים.
כמעט בכל חנות יין תמצאו מדף המוקדש ליינות אלה. בלב בורגונדי, צרפת ישנו אזור הידוע ביינות הלבנים הרעננים והמינרליים שלו: ברוכים הבאים לשאבלי (Chablis),
מקום היסטורי בו מומחיות ביין פוגשת טרואר ייחודי כדי ליצור יינות בעלי גוף מלא, פריכים ומיוחדים.
השאבלי מיוצר מ-100% ענבי שרדונה, המעניקים לו את אופיו הייחודי. מיושן לרוב בחביות נירוסטה, אך ישנם מעט יצרני יין הטוענים כי יישון בחביות עץ מעניק לשאבלי טעם מורכב ובוגר.
הטרואר
השטח הייחודי מאופיין באקלים קריר ובקרקעות עשירות באבני גיר, וכתוצאה מכך ענבים הגדלים באזור זוכים בתווים המינרליים ובאת החומציות המזוהים עם יינות שאבלי.
בסמוך לאזור נמצא נהר הסריין שמאזן את הטמפרטורות ומאפשר גידול איטי של הענבים תוך שמירה על החומציות החיונית, המסייעת ליצירת יינות השאבלי המוכרים והאהובים.
מסורת בהכנת יינות
ייצור יין שאבלי הוא תצוגת תכלית של הטרואר, מבטא את המיטב של האזור ושומר על המאפיינים הטבעיים של הענבים המקומיים.
מיכלי נירוסטה משמשים בדרך כלל לתסיסה כדי לשמר את טוהר היין ואת החומציות התוססת שלו.
יצרנים רבים נמנעים משימוש בחביות עץ אלון כדי למנוע מיסוך של התווים המינרליים העדינים המגדירים את יינות השאבלי.
מחויבות זו להתערבות מינימלית בתהליך התסיסה מאפשרת ליינות לבטא את המהות האמיתית של האדמה.
סוגי וסגנונות שאבלי
- פטיט שאבלי: יינות הכניסה לשאבלי. הכרמים נמצאים באזורים החיצוניים סביב הכפר, עקב הטרואר המשתנה באזורים אלה (מדרונות, עמקים או כרמים הפונים צפונה); היינות נוטים להיות בעלי חומציות מוגברת, ועם טעמים חמוצים יותר דמויי פירות הדר.
- שאבלי: סמוך יותר לכפר השאבלי, כאן גדלים מרבית היינות הזמינים של שאבלי. טעמי הדרים, אגס ותווים מינרליים מוגברים יותר, טעם שנספג מקרקעות אבני הגיר .
- פרמייר קרו: מיקום אידיאלי יותר לכיוון השמש ונוכחות גבוהה יותר של אבני גיר באדמה, ליינות פרופיל טעמים עשיר יותר עם נוכחות מורגשת של פירות עץ ולימונים. רק כ-15% מכרמי השאבלי הם בעלי מעמד פרמייר קרו.
- גראנד קרו: פסגת יינות השאבלי, כרמי הגראנד קרו ממוקמים מעבר לנהר סריין מול הכפר שאבלי. לכרמים חשיפה דרומית, אידיאלית לגידול ענביי שרדונה.
יינות אלה מגיעים רק משבעה כרמים השומרים בקפידה על הגידול.
יינות גראנד קרו שאבלי הם בעלי פוטנציאל התיישנות מדהם, מציגים מינרליות עזה, טעמים מורכבים ועומק יוצא דופן.
הם מייצרים איזון בין טעמים מתפרצים ועדינות, לעתים קרובות מתפתחים ומעמיקים במשך עשרות שנים של התיישנות.